1. העניין שבפני, בקשת הנתבעים לביטול פסק דין אשר ניתן על ידי בהיעדר הגנה, ביום 31.10.2012.
2. אין חולק כי כתב התביעה הומצא לנתבעים כדין ביום 10.7.2012, ואולם הנתבעים טוענים כי מעולם לא קיבלו זימון לדיון בבית המשפט.
3. טענה זאת, הינה שגויה על פניה, ונובעת מאי הבנת הדין, כאשר היא שולבה באי הבנת טופס ההזמנה לדין אשר צורפה לכתב התביעה. ככל שסבורים הנתבעים כי עליהם לקבל הזמנה לדיון, שוגים הם בהבנת הדין.
4. הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.
5. במקרה זה, לא נפל כל פגם, אלא ההיפך הוא הנכון - הנתבעים לא הבינו את אשר קיבלו לידיהם, והמתינו, ללא צורך או הצדקה, להיות מוזמנים לדיון בין כתלי בית המשפט.
6. להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.
7. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.
8. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו - וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).
9. במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.
10. סיבת המחדל במקרה זה, הינה שגיאה בהבנת הדין והמצב המשפטי אשר נוצר עם הגשת כתב התביעה. איני רואה בכך זלזול בהליך המשפטי או התעלמות מופגנת מניהולו, אלא שגגה אשר יכולה להיחשב כאפשרית בנסיבות העניין.
11. בכל הנוגע לטענות ההגנה, הרי שהועלו בבקשה המתוקנת לביטול פסק הדין, טענות אשר ניתן לכנותן כפותחת את הפתח ברוחב הנדרש לביטול פסק הדין. יחד עם זאת, סבורני שאין מקום לבטל את פסק הדין ללא חיוב בהוצאות ההליך, שכן שגיאתם (בין ברשלנות הנתבעים ובין אם לאו), אינה אמורה לרבוץ על כתפיהם של התובעים. התובעים פעלו כדין וכנדרש, ואף המתינו תקופה ארוכה בטרם הגשת הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, ואין הצדקה אלא לחייב הנתבעים בהוצאות ההליך לביטול פסק דין.
12. אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 31.10.2012.
13. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים בהליך זה, בסך 2,000 ש"ח. הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה עד לתשלומם בפועל. חיוב זה יהא אכיף כפסק דין.
ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ג, 27 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.